Marko, el bambino!

בעודי מפטפטת כמוצאת שלל רב עם אמא פורטוגזית שזכיתי להכיר לאחרונה בחדר המשחקים השכונתי, החלו בתי וביתה של הפורטוגזית לשחק באותו סוס נדנדה. עוד לפני שהספיקו הבנות לפתח משא ומתן בנושא, הגיח לפתע ילד מבוגר יותר בצבע מעורב, הדף את הבנות לצדדים ותפס בעלות על הסוס. מאחוריו הופיעה בצעדים נמרצים אישה לבנה, שצעקה על הילד לרדת מהסוס: "אפולוג'ייז טו דיז גירלס רייט נאו. איף יו וונט, ווי וויל גו הום." הילד דווקא נראה רגוע למדי. הוא התמהמה, סרב להתנצל, ובמהרה נשלף באגרסיביות מהאיזור על ידי הלבנה.

פצחתי בסדרת גלגולי עיניים וכיווצי גבות מוחצנים לעבר גבה של האישה הכעוסה המתרחקת עם הילד המיילל בזרועותיה. הפורטוגזית גם גחכה, אבל ציינה ברוב משמעות: "יו הב טו טיץ' דם האו טו ביהייב". הילד הזה תמיד עושה בעיות, היא ספרה לי כיודעת דבר. הוא תמיד מגיע עם האישה הזו בשעות האלה. השעה היתה מאוחרת, שעה שבה המטפלות כבר היו בדרכן חזרה הביתה מהעבודה. "אולי הוא מאומץ"? הפלתי את הפצצה לאוויר, נזכרת באזהרותיה של הבייביסיטר שלי בדבר ילדים אגרסיביים המסתובבים בחדר המשחקים. "יו האב טו בי קרפול אנד סטיי אווי פרום דיז קידז. דיי אר יוג'ואלי אדופטד". שלחתי מבטים נפחדים לעבר האם המאמצת. זו ישבה בשילוב ידיים בנפרד מבנה, שישב לא רחוק ממנה ב"טיים אאוט", המקבילה האמריקאית של לעמוד בפינה הישראלי, כפי שהסבירה לי הפורטוגזית. זו סיפרה לי שאחיינה תמיד עושה חיים דווקא בזמן ה"טיים אאוט".

כשהתחלתי ללכת לחדר המשחקים כמה חודשים קודם לכן, שמתי לב לתופעה ששלטה בו ללא עוררין. בכל פעם שילד ניסה לגעת בילד אחר, או חטף ממנו צעצוע, זינקה מיד אמו של הילד הסורר וגערה בו תוך שימוש בשני מונחים: gentle ו-share. מלבד אמא איטלקית לשני ילדים מופרעים למראה, כל ההורים, מהגרים ואמריקאים מבטן ומלידה, התנהגו כך, אפילו הפורטוגזית, שעשתה עלי רושם חתרני יותר כשסיפרה שהיא בעלת הבר האירי בסיינט מרקס.

לנגד עיני עמדו שתי פרשנויות להתנהגות ההורים: האם הפחד האובססיבי האמריקאי מתביעות הוא שגורם להורים להתערב? או שמא מדובר בשיטה חינוכית, שאחת מתוצאותיה הוא הנימוס האמריקאי והכבוד למרחב הפרטי של הזולת? הרי לעומתינו הישראלים, האמריקאים ניחנו באיפוק מפורסם; הם לא נדחפים בתורות, הם לא שואלים שאלות אישיות. אולי המעלות הללו נעוצות בחינוך הקפדני הזה, שניתן מגיל צעיר?

כיצד עלי לנהוג עם בתי החברותית בת השנה, שאלתי את עצמי, שרק מתחילה לגלות את העולם ורחוקה מלהבין את הקונספט שלי או שלך? המחשבה להורות לה באנגלית share ,share, עוררה בי חלחלה, בראש ובראשונה ממניעים סגנוניים. הבטחתי לעצמי לבדוק את הסוגייה בספרות המקצועית ולהתייעץ עם אמי למודת הנסיון שעתידה היתה לבקר בעיר בקרוב.

בינתיים מצאתי עצמי נסחפת ללא משים אחר עדר האמהות האמריקאיות. בכל פעם שבתי הקטנה שלחה ידה לצעצוע של ילד אחר, הערתי לה בנימה חינוכית, "לא לקחת צעצועים של ילדים אחרים." כשהתקרבה למשש ילדים פיניתי אותה למקום אחר. כשתגדל בתי, חשבתי לעצמי בגאווה, אוכל להתגאות בגינוניה המעודנים. "תראי, היא בכל זאת לא גדלה בארץ", ראיתי את עצמי בעיני רוחי מציינת בפני אמא ישראלית מזדמנת, המציינת לשבח את הליכותיה של בתי.

כשהגיעה אמי, הצגתי בפניה את התופעה בחדר המשחקים. בתי בדיוק נעמדה ליד סולם של מגלשה שילד אסייתי מבוגר יותר ניסה לעלות עליו. המטפלת שלו, אסייתית אף היא, הורתה לו מרחוק. "תיזהר, זו תינוקת שם. ג'נטל, ג'נטל וויד דה בייבי." "אל תתערבי," פסקה אמי חד משמעית, "תני לה להסתדר לבד. זו מלחמת קיום. מה יהיה אחר כך בגן?" אחרי כמה דקות, הילד פרש מן המקום. "את רואה, היא ניצחה", צהלה אימי. שלחתי מבט נבוך לעבר המטפלת. למראה מבוכתי, אמי הציעה לקרוא לילד ולהציע לו לעמוד לצד בתי. אצתי למשימה, כמהה לפייס את המטפלת היפנית.

למרות המבוכה, הרגשתי שעמדתה של אמי נכונה יותר. איזה טמטום, ללמד תינוקות על אודות שיתוף ועדינות, בזמן שהם עדיין לומדים צעצוע מהו. נהניתי לגחך על האמהות לתינוקות הזוחלים שהזדהו עם השיטה, ולנסות להמיר אמהות טריות. "זה בסדר", לחשתי להן בסמכותיות,"הוא יכול לגעת בה."

שיטתה של אמי גם איפשרה נקמה בילדים הגדולים, בני השלוש ומעלה, שמרובם סלדתי. רוב רובם של הילדים התנהגו בדיוק הפוך מהמצופה. הם סרבו לשחק עם בתי וסילקו אותה מעליהם, לעתים תוך כדי בעיטה חשאית. אחד מהם משך לה בסתר בחולצה, ואחר ניסה להכות אותה במקל בראש. כעת, שלחתי את בתי לעברם, צופה בהנאה בהוריהם גוערים בהם. "מרקו, אל במבינו", צעק אב איטלקי לעברו בנו המעצבן, וזה מהר לפנות את הסוס.

גיליתי ששיטתה של אמי גם מאפשרת נקמה בהורים חמוצים במיוחד. בביקור האחרון אצל הרופא שיחקה בתי בחדר ההמתנה עם ילדה אסייתית כת כשנתיים. אמה, שישבה ליד המטפלת, השגיחה מהצד. כאשר הושיטה בתי את כף ידה לעבר כף ידה של האסייתית, היא הזדעקה: no touching! היא כאן לקבל חיסון?? שאלתי מיד, פוחדת שמא הילדה תדביק את בתי במחלה חשוכת מרפא. כן, ענתה האסייתית באנטיפטיות. נשמתי לרווחה. גם הבת שלי לא חולה, הודעתי, היא גם כאן לחיסון. האם לא ענתה, ונראתה עדיין מוטרדת. כששתי הבנות ניגשו לעגלה ריקה של תינוק בן יומו ומשכו בשמיכה, האסייתית לא יכלה יותר. היא הורתה למטפלת לקחת את הדברים ולחכות בחדר פנימי. "זו שמיכה של ניו בורן. לא נוגעים בזה!"

בייביסיטר לבייביסיטר

למה בעצם לא לחפש בחורה ישראלית? שאלה אותי דודתי כשסיפרתי לה שהתחלתי לחפש בייביסיטר במשרה חלקית לבתי. אההה, לא חשבתי על זה. בעיני רוחי ראיתי את בתי, כסקרלט אוהרה, מסתודדת עם אומנת שחורה עבת כרס הרוכסת את שמלתה, או לחילופין עם ספרדיה משולחת רסן עם ררר מתגלגת. גם אינדיאנית שתקלע לה צמות הבאתי בחשבון. אם אנחנו כבר בניו יורק, אמרתי לבן זוגי, למה לא לנצל את זה?

אבל הערתה של דודתי הציתה בי את הספק. אולי באמת כדאי ללכת על מישהי ישראלית? המשימה המפרכת לאתר את הבייביסיטר המושלמת בטח קלה לאין ערוך בעברית. אף על פי שזכרונותיי מהתקופה הקצרה שאני עצמי עבדתי כבייביסיטר בניו יורק לפני 20 שנה לא עודדו אותי - שרוכה על ספה דהויה עם ילד מסכן אי שם במידטאון תוך בהייה אפטית ב"מאסק" עם ג'ים קרי, התפטרות ממשרת נני מלאה עוד בטרם התחלתי בתואנה ש"אני חוזרת לארץ" - החלטתי ללכת בכל זאת על האופציה הזו. הרי יספיקו כמה מילים בשביל להבין עם מי יש לי עסק.

מצאתי שלושה טלפונים דרך Imaleuza, אתר שהמליצו לי לחפש דרכו את הישראליות. המועמדת הראשונה ששוחחתי עימה החלה לראיין אותי בתוקפנות עוד בטרם הצלחתי להשחיל מילה. "לכמה שעות בדיוק את צריכה אותי", היא נהמה עם תחילת השיחה. "אההה, אולי תספרי לי קודם על עצמך". בין סבבה אחד למשנהו, התברר שהיא במקור מתחום ה"ריטייל". הבחורה השנייה, אמא לתינוק שהגיע הזמן לשים אותו ב"דיי קר"', אף היא דרשה לדעת לפני הכול מהו בדיוק היקף המשרה, "כדי שנדע אם יש בכלל על מה לדבר." אחר כך המשיכה להשתלט על השיחה ועוררה בי רגשות אשם: "אני מבינה שהתינוקת שלך ממש קטנטונת, רק בת 3 חודשים". ואילו השלישית, נוכלת ערמומית עם פרצוף תמים ואינטיליגנטי, שעשתה הרושם הטוב ביותר ואף עברה שלב לראיון, הודיעה לי ש"הויזה נגמרה לה והיא חייבת לשוב לארץ".

ואז החלטתי: אני עם הסבבה גמרתי. מה שאני צריכה זו שמרטפית תוצרת חוץ, שלא תשאל אותי שום שאלה, שתשמור על דיסטנס, אולי גם תצדיע, שלא תשתמש במילות סלנג ובעיקר לא במילה סבבה. בכל מה שקשור לבתי אני לא רוצה סבבה, אלא יס מאם.

החלטתי לפרסם מודעה בסיטר סיטי, כפי שהמליצה לי ג', מדריכת הפילטיס הנערצת עלי. אף על פי שהרעיון עורר בי חררה, מסתבר שזו דרך שנהוגה כאן. עם פרסום המודעה קיבלתי 90 פניות מבחורות עם שמות כגון שחרזאד, רנג'יטה וקריציה. התחלתי למיין את הפניות. במהרה, מצאתי עצמי ברגרסיה לימי בהם עמלתי על תרגומים קלוקלים ובדיקת עבודות של סטודנטים שנה א' בחוג לספרות. כאן לא שמים פסיק! מרקרתי, מוחקת רווחים מיותרים, מאריכה מקפים קצרים. ניסוח עילג! ייסרתי את עצמי על כך שלא הצבתי כדרישה תואר שני, וכעבור חמש שעות של שכתוב נמרץ הטלתי על בן זוגי את מלאכת המיון.

תוך עשר דקות הוא הציג בפני 10 נבחרות, כשהקרטריון שהוביל אותו היה אלה שעשו לעצמן בקגראונד צ'ק, בדיקה שמוכיחה שאין להן עבר פלילי ושהן מי שהן טוענות שהן. פסלתי על הסף מספר מועמדות שענו לי בקול מנומנם ב-8 בבוקר ולא זכרו בעל פה את אופי המשרה - הרי סטלניות אני לא צריכה אצלי בבית - ונשארתי עם שלוש.

המועמדת האמריקאית עשתה רושם מצוין על הנייר. לא היו אצלה רווחים מיותרים, ומשפטים התחילו באות גדולה, אף על פי שלא היתה לה השכלה גבוהה. בעברה היא עבדה כמורה לריקוד של ילדים והיתה בעלת חנות ממתקים. בנוסף לכל היא היתה בת 38, ועשתה קורס עזרה ראשונה. לעומת הישראליות, ונסה - כך קראו לה - לא העזה לשאול אותי אף שאלה בטלפון. היא רק סיפרה על עצמה וענתה על שאלות. זו בחורה כלבבי, אמרתי לעצמי, וזימנתי אותה לראיון.

אהבתי מייד את האווירה החנפנית שהביאה עימה. אני מאוד אוהבת חיות, היא אמרה איך שנכנסה, למראה פופאי הכלב ושתי החתולות. אחר כך היא אמרה מספיק פעמים כמה בתי יפה, והפצירה בי לתת לה להחזיק אותה. אבל עדיין התלבטתי. לא הרגשתי נוח עם הצחוק הקולני שלה - איי אם ורי לאוד, היא צחקה כשבן זוגי אמר שהוא שומע את השיחה מהמטבח - והרוח האמריקאית הקרתנית שנשבה ממנה. היא הזכירה לי את הקהל שמגיע לניו יורק בשביל לשבת בצילומים של הלייט שואו. "מישיגין, בורן אנד רייזד", היא דיווחה כששאלתי מאיפה היא באה.

לא ידעתי אם לזמן את הטורקיה. לא ראיתי את היתרונות שבהוראת השפה הטורקית לבתי, וגונבו לאוזניי שמועות שלטורקים יש מבטא בלתי חדיר באנגלית. אבל בסופו של חשבון היא זומנה, שכן היתה משכילה יותר מהאחרות - תלמידת תואר שני לחינוך מיוחד והתפתחות ילדים. לקח כמה דקות טובות להתגבר על המראה המבהיל שלה - היא הבחורה הכי מכוערת שראיתי בחיים שלי, אמר בן זוגי. דווקא המבטא היה סביר, והיא אפילו החמיאה לנו שהיא בוחרת מעבידים מאוד בקפידה. אבל כשהיא התחילה לצעוק כשסיפרנו על חופשה עתידית - יו האב טו אנדרסטד, איי ניד מיי אוורז - קיבלנו רגליים קרות.

הארגנטינאית עשתה הרושם הטוב ביותר. אמנם, היא חתמה כל משפט בשלוש נקודות באופן תמוה, אבל היא נראתה שפויה, לא כמו האחרות שהפגינו טרוף קל. בראיון התגלתה כביישנית, שקטה, בעלת הופעה נאה ומסודרת. אמנם, היא לא הסתמנה כאשת שיחה מעניינת מדי - "וואו, זה מרק גזר? לא ידעתי שעושים מרק מגזר" - אבל דמיינתי כֿבר בכליון עיניים את בתי מרביצה את האולה.

כשהתלבטתי בין השלוש באוזניי אמי, סגרנו שת', האמזונה הדרום אמריקאית בעלת החוש השישי שמנקה לנו את הבית, תוריד את ההחלטה. "ת' יודעת בדיוק מה טוב לכן", פסקה אמי. מבושמת מהמחשבה שת' תחליט בשבילי, זימנתי את הארגנטינאית ביום שבו ת' היתה אצלנו, ולשמחתי זו מיד שתפה פעולה. "כן, פעם עבדתי אצל משהי שהבייביסיטר שלה צרחה על הילדים שלה כשלא היתה בבית. כבר בפעם הראשונה שראיתי את הבייביסיטר היתה לי הרגשה מוזרה". סגרנו שארד למטה כדי שת' תוכל להתרשם נכונה. ניצלתי תנומה של בתי, ויצאתי ֿלסיבוב. "היא לא זזה כל הזמן הזה מהמיטה", התרשמה ת' מאוחר יותר. "עשית החלטה נכונה".

בפעמים הראשונות שהיתי במחיצתה, יורה הוראות והסברים מדוקדקים, חוטפת ממנה את בתי מדי פעם כדי לתקן אותה. את ממציאה קונספט חדש, עושה בייביסיטר לבייביסיטר, הטיף לי אחי במהלך ביקור בעיר, כששתינו קפה ב-Eataly. אבל ההתלמדות התחילה ברגל ימין. מצא חן בעיני שהיא עומדת עם ידים שלובות מאחורי גבה, סימן לכבוד. היא גם כתבה דוחות קצרים, עם דיווחים מדויקים על כל פעולה: nap time, changing diaper, וכדומה.

בתום שבוע עבודה עימה, החלטתי שמצאתי מציאה. אמנם, חוסר הכימיה ביננו בהחלט היה טוטאלי, והשיחות הקצרות שהצלחנו לנהל הפילו עלי תרדמה. והיא גם לא צלצלה אחרי שעות העבודה כדי לברר בתום יום של עצירות אם לבתי היתה בסופו של דבר יציאה. אבל גם זה יגיע, הבטיח לי בן זוגי.

בסוף השבוע קיבלתי ממנה הודעה. היי טל, הציעו לי עבודה במשרה מלאה. אני מתחילה התלמדות בשבוע הבא. הפעם המשפט הסתיים בנקודה.