בעודי מפטפטת כמוצאת שלל רב עם אמא פורטוגזית שזכיתי להכיר לאחרונה בחדר המשחקים השכונתי, החלו בתי וביתה של הפורטוגזית לשחק באותו סוס נדנדה. עוד לפני שהספיקו הבנות לפתח משא ומתן בנושא, הגיח לפתע ילד מבוגר יותר בצבע מעורב, הדף את הבנות לצדדים ותפס בעלות על הסוס. מאחוריו הופיעה בצעדים נמרצים אישה לבנה, שצעקה על הילד לרדת מהסוס: "אפולוג'ייז טו דיז גירלס רייט נאו. איף יו וונט, ווי וויל גו הום." הילד דווקא נראה רגוע למדי. הוא התמהמה, סרב להתנצל, ובמהרה נשלף באגרסיביות מהאיזור על ידי הלבנה.
פצחתי בסדרת גלגולי עיניים וכיווצי גבות מוחצנים לעבר גבה של האישה הכעוסה המתרחקת עם הילד המיילל בזרועותיה. הפורטוגזית גם גחכה, אבל ציינה ברוב משמעות: "יו הב טו טיץ' דם האו טו ביהייב". הילד הזה תמיד עושה בעיות, היא ספרה לי כיודעת דבר. הוא תמיד מגיע עם האישה הזו בשעות האלה. השעה היתה מאוחרת, שעה שבה המטפלות כבר היו בדרכן חזרה הביתה מהעבודה. "אולי הוא מאומץ"? הפלתי את הפצצה לאוויר, נזכרת באזהרותיה של הבייביסיטר שלי בדבר ילדים אגרסיביים המסתובבים בחדר המשחקים. "יו האב טו בי קרפול אנד סטיי אווי פרום דיז קידז. דיי אר יוג'ואלי אדופטד". שלחתי מבטים נפחדים לעבר האם המאמצת. זו ישבה בשילוב ידיים בנפרד מבנה, שישב לא רחוק ממנה ב"טיים אאוט", המקבילה האמריקאית של לעמוד בפינה הישראלי, כפי שהסבירה לי הפורטוגזית. זו סיפרה לי שאחיינה תמיד עושה חיים דווקא בזמן ה"טיים אאוט".
כשהתחלתי ללכת לחדר המשחקים כמה חודשים קודם לכן, שמתי לב לתופעה ששלטה בו ללא עוררין. בכל פעם שילד ניסה לגעת בילד אחר, או חטף ממנו צעצוע, זינקה מיד אמו של הילד הסורר וגערה בו תוך שימוש בשני מונחים: gentle ו-share. מלבד אמא איטלקית לשני ילדים מופרעים למראה, כל ההורים, מהגרים ואמריקאים מבטן ומלידה, התנהגו כך, אפילו הפורטוגזית, שעשתה עלי רושם חתרני יותר כשסיפרה שהיא בעלת הבר האירי בסיינט מרקס.
לנגד עיני עמדו שתי פרשנויות להתנהגות ההורים: האם הפחד האובססיבי האמריקאי מתביעות הוא שגורם להורים להתערב? או שמא מדובר בשיטה חינוכית, שאחת מתוצאותיה הוא הנימוס האמריקאי והכבוד למרחב הפרטי של הזולת? הרי לעומתינו הישראלים, האמריקאים ניחנו באיפוק מפורסם; הם לא נדחפים בתורות, הם לא שואלים שאלות אישיות. אולי המעלות הללו נעוצות בחינוך הקפדני הזה, שניתן מגיל צעיר?
כיצד עלי לנהוג עם בתי החברותית בת השנה, שאלתי את עצמי, שרק מתחילה לגלות את העולם ורחוקה מלהבין את הקונספט שלי או שלך? המחשבה להורות לה באנגלית share ,share, עוררה בי חלחלה, בראש ובראשונה ממניעים סגנוניים. הבטחתי לעצמי לבדוק את הסוגייה בספרות המקצועית ולהתייעץ עם אמי למודת הנסיון שעתידה היתה לבקר בעיר בקרוב.
בינתיים מצאתי עצמי נסחפת ללא משים אחר עדר האמהות האמריקאיות. בכל פעם שבתי הקטנה שלחה ידה לצעצוע של ילד אחר, הערתי לה בנימה חינוכית, "לא לקחת צעצועים של ילדים אחרים." כשהתקרבה למשש ילדים פיניתי אותה למקום אחר. כשתגדל בתי, חשבתי לעצמי בגאווה, אוכל להתגאות בגינוניה המעודנים. "תראי, היא בכל זאת לא גדלה בארץ", ראיתי את עצמי בעיני רוחי מציינת בפני אמא ישראלית מזדמנת, המציינת לשבח את הליכותיה של בתי.
כשהגיעה אמי, הצגתי בפניה את התופעה בחדר המשחקים. בתי בדיוק נעמדה ליד סולם של מגלשה שילד אסייתי מבוגר יותר ניסה לעלות עליו. המטפלת שלו, אסייתית אף היא, הורתה לו מרחוק. "תיזהר, זו תינוקת שם. ג'נטל, ג'נטל וויד דה בייבי." "אל תתערבי," פסקה אמי חד משמעית, "תני לה להסתדר לבד. זו מלחמת קיום. מה יהיה אחר כך בגן?" אחרי כמה דקות, הילד פרש מן המקום. "את רואה, היא ניצחה", צהלה אימי. שלחתי מבט נבוך לעבר המטפלת. למראה מבוכתי, אמי הציעה לקרוא לילד ולהציע לו לעמוד לצד בתי. אצתי למשימה, כמהה לפייס את המטפלת היפנית.
למרות המבוכה, הרגשתי שעמדתה של אמי נכונה יותר. איזה טמטום, ללמד תינוקות על אודות שיתוף ועדינות, בזמן שהם עדיין לומדים צעצוע מהו. נהניתי לגחך על האמהות לתינוקות הזוחלים שהזדהו עם השיטה, ולנסות להמיר אמהות טריות. "זה בסדר", לחשתי להן בסמכותיות,"הוא יכול לגעת בה."
שיטתה של אמי גם איפשרה נקמה בילדים הגדולים, בני השלוש ומעלה, שמרובם סלדתי. רוב רובם של הילדים התנהגו בדיוק הפוך מהמצופה. הם סרבו לשחק עם בתי וסילקו אותה מעליהם, לעתים תוך כדי בעיטה חשאית. אחד מהם משך לה בסתר בחולצה, ואחר ניסה להכות אותה במקל בראש. כעת, שלחתי את בתי לעברם, צופה בהנאה בהוריהם גוערים בהם. "מרקו, אל במבינו", צעק אב איטלקי לעברו בנו המעצבן, וזה מהר לפנות את הסוס.
גיליתי ששיטתה של אמי גם מאפשרת נקמה בהורים חמוצים במיוחד. בביקור האחרון אצל הרופא שיחקה בתי בחדר ההמתנה עם ילדה אסייתית כת כשנתיים. אמה, שישבה ליד המטפלת, השגיחה מהצד. כאשר הושיטה בתי את כף ידה לעבר כף ידה של האסייתית, היא הזדעקה: no touching! היא כאן לקבל חיסון?? שאלתי מיד, פוחדת שמא הילדה תדביק את בתי במחלה חשוכת מרפא. כן, ענתה האסייתית באנטיפטיות. נשמתי לרווחה. גם הבת שלי לא חולה, הודעתי, היא גם כאן לחיסון. האם לא ענתה, ונראתה עדיין מוטרדת. כששתי הבנות ניגשו לעגלה ריקה של תינוק בן יומו ומשכו בשמיכה, האסייתית לא יכלה יותר. היא הורתה למטפלת לקחת את הדברים ולחכות בחדר פנימי. "זו שמיכה של ניו בורן. לא נוגעים בזה!"
Posts
